Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories

מאיר טאטי

במרכז עבודת הווידיאו של מאיר טאטי שופוני יא נאס, גבר מזרח תיכוני (הנגלה לצופה רק באמצעות תצלומי תקריב) נוהג במכונית ב.מ.וו ברחובות יפו בשעת לילה מאוחרת. שמשת הרכב היא העדשה שמבעדה הנהג צופה בעיר בעודו נע לאטו בעורקיה: רחוב יפת, רחוב יהודה הימית, שדרות ירושלים וכן הלאה. המכונית חותכת את הרחובות, עדשת הנהג היא עדשת הצופה. זהו רצף צילומי של תקריבי פנים וחוץ מתחלפים: הגלגל הקדמי השמאלי, מראת הצד, סנפיר על הגג השחור המבריק, מראה העיניים במראה. מה שמתפרש בתחילה כנקודת המבט של הנהג מתגלה כנקודת מבטה של המכונית. והיא מקיפה את הנהג. מגינה עליו. בתוכה הוא אינו פגיע, אך מבודד ומנותק מן העולם הסובב אותו.

סצנת הנהיגה שהעמיד טאטי מצטטת את סיקוונס הפתיחה של "נהג מונית" בבימויו של מרטין סקורסזה (1976). ברצף השוטים המקורי, הגיבור הסרט, טרוויס ביקל, נוהג במונית ברחובות מנהטן. זוהי מנהטן רטובה ומטונפת של שנות השבעים, מרחב עירוני גיהינומי המייצג את ארצות הברית של פוסט מלחמת וייטנאם. טרוויס הוא גבר שבור, מובס ובודד, חסר יכולת ליצירת קשר בינאישי, הנתון על סף התפרצות אלימה, שאכן מגיעה בסופו של הסרט. הוא תמונת מראה של גיבור המערבונים: אלטראגו יצרי ואלים של הרוכב הבודד, התמים והמאמין.

במקום אורותיה המרצדים של ניו יורק הגיהינומית מן הסרט, בעבודתו של טאטי מופיעים האורות של יפו העייפה והשותקת, המשתקפים בגוף המכונית. טאטי מייצר דיוקן כפול של העיר המתפוררת ושל האנטיגיבור התועה בה במעטפת מתכת שחורה ומבריקה, בניסיון שווא למצוא דרך החוצה מן התופת.

את מקומו של פסקול הג'אז המקורי שכתב ברנרד הרמן ל"נהג מונית" מחליפה מוסיקה המרודדת לבסים התדרים הנמוכים ביותר. המלודיה נעלמת. לא ניתן לזהות אותה, ובעצם, גם אין צורך. הסאונד נשמע בחלל כפי שהיינו חווים אותו לו היינו עומדים מחוץ למכונית: מעין הדף מטריד, מאיים ורוטט, שבשיאו מרעיד את החלל כולו. זהו סאונד דומיננטי ובלתי נמנע. הוא נטמע בגופים הנמצאים בחלל והם נטמעים בו. הסאונד דחוס וחוזר על עצמו, משמש כדופק של העבודה, יוצר ציפייה למשהו שעומד לקרות. משהו רע. דופק התדרים הנמוכים מציף את החלל, דוחס ודוחק את האוויר ואת הגופים הנמצאים בו.

המעטפת הקולית הסדוקה והדולפת שסביב הנהג מצטרפת לסיקוונס הווידיאו ומציבה את הצופה לצד הנהג בעולם סגור, על סף התהום. הלוא אין מדובר בנסיעה פשוטה או בנהיגה סתם; במושב הנהג נמצא תתמודע מזרח תיכוני, מרבץ של גבריות שיסודה בגדולת העבר המדומיינת, ונגלית לעינינו במלוא עוזה המודחק והמרדני. דמותו של הנהג, כדמותו של טרוויס ביקל ב"נהג מונית", נלחמת בבדידותה בכוח הההתמסרות לדחפים האסורים. היא ממתינה לשעת כושר, וזו בוא תבוא.

תערוכות: