Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories

מבני הבל / אלישבע לוי

הכול חייב להיות מושלם.

אנחנו רוצים את הדייט המושלם ואת בן הזוג המושלם. אנחנו רוצים חיי משפחה למופת שיהיו רצף מתמשך של חוויות חדפעמיות לצלילי פסקול מושלם ובאור מחמיא. חיים שיצטלמו היטב וייעטפו בפילטר האינסטגרם הנכון שיטשטש את הטפל ויבריק את העיקר, כי מה הטעם בחיים מושלמים אם אף אחד לא רואה אותם ולא יכול לאשרר אותם בלחיצה על ״אהבתי״, ומה הם החיים אם לא התוכן שאנו מייצרים ומשדרים לעולם, ונמדד במידת הפופולריות שלו ברשתות הבודדים המחברות את כולנו.

גבר, אשה, תינוק, רהיטים מותאמים, אביזרי מותרות משלימים ובריכת שחייה פנימית הם מרכיבי תמונת העולם שמייצרת אלישבע לוי בחלל הגלריה. על הנייר, הרשימה נראית כמו אינדקס לחיים הטובים: רשימת המרכיבים במתכון המשותף לכל צרכני הקפיטליזם המאוחר, מתכון להצלחה שאמור לעבוד עבור כל אחד ואחת אם רק ימלאו אחר ההוראות בקפידה. לוי מייצרת לפי המתכון הזה חפצים וסביבות שנראים מושלמים במבט ראשון, אך למעשה הם קליפות חלולות, פריכות ושבריריות של חוויה שלא תמומש.

בין הפריטים שהיא מציבה בחלל הגלריהרובם יומיומיים אך מנקרי עיניים באופנים שוניםבולטת בריכת השחייה הפנימית. בריכת שחייה פרטית היא סמל סטטוס מובהק, פריט מותרות המעיד על סגנון חיים עילי, זמן פנוי וזכויות יתר. אורח חיים נהנתני ונחשק. בריכת השחייה היא מודל מאולף ותחום של הים, והיא תוחמת ומכפיפה למעננו את כחול הים שהוא כחול השמים. היא מגישה לנו תכלת שהוא צבע הדפנות והתאורה הנכונה. פיסה פרטית של שמים מלאכותיים, רקיע אישי שאפשר לקפוץ ולצלול לתוכו. הבטחה של רגע המימוש המופלא של אשליה צרכנית המזדהרת בצבעוניות היפרטבעית.

אלא שקלישאת היופי והזוהר השתבשה. סצינת הפנאי והמותרות מסמאת אותנו בקרני האור הנשברות באדוות המים ומרצדות על הקירות במופע תכלכל ומרהיב – אבל ליופי שמציגה לוי יש טעם לוואי, והוא עולה בפינו ברגע שאנו מבחינים כי זוהי בריכת נייר. קליפת בריכה העשויה גליונות נייר וגלילי נייר כסוף: חומרים זולים במפגיע שהודבקו זה לזה, ועליהם מוקרנים פני השטח של המים. צלילי המים הם הקלטה הבוקעת מתוך שני רמקולים שנקבעו בתקרה.

השימוש בחומרים זולים אינו השיבוש היחיד. נוספת עליו התמונה הכאוטית המתקבלת מן ההצבה של הפריטים בחלל: כולם שם, אך הם מסודרים באופן לא נכון. אורח החיים הנהנתני מוצג בפנינו קרעים-קרעים, שאריות שהופרדו מהקשרן המקורי.

על שפת הבריכה ניצב ראש גבר גדל מידות וגמלוני, גודלו עצום. הוא בוהה במי הבריכה המנצנצים, שהם מקור האור היחיד בחדר: מעין דימוי עקום של נרקיסוס מול בבואתו או ציטוט מעוות של ונוס העולה מתוך גלי הבריכה. הוא נראה בודד, עלוב ומאיים בו בזמן. השקט שלו מתעתע. מבטו האטום רואהלארואה את התינוק המשכשך בבריכה, בתוך גלגל ים. דמות הגבר פתטית, פגיעה ומסורסת. נוכחותה כולה אומרת השפלה מן הסוג הדורש תגובת תגמול שתאפשר את שיקומה של הגבריות האבודה (הרי "גבר אמיתי" יכול להגן על עצמו ועל מקומו. הוא יכול לבוא חשבון).

בחלל הקטן מבין שני חללי התערוכה נמצאים פריטים נוספים: שטיח פרוותי, מנורה עומדת, מטאטא, פריטי לבוש תחתונים ואחרים. כולם עשויים נייר. הצבע השולט ברמה הוא ורוד מופגן ומוגזם, סטריאוטיפ נשי רך. החפצים והמוצרים השונים – שהצבעוניות מקנה להם מראה של מערכת תואמת, מעין סט ריהוט נובורישי – משמשת אילוסטרציה נוספת לתרבות צריכת הראווה ומעמד הפנאי.

מתוך השטיח בוקע זוג רגלי אשה השוכבת על בטנה, מוטלת ומגולגלת בפרווה הוורדרדה, ולצדה גליל נייר טואלט מעוטר בלבבות (כמובן).

דמויות אנושיות החלו להופיע בגוף העבודה של לוי רק באחרונה, והופעתן מרחיבה את מסע החקר שלה בעניין סביבות המחיה והשפעתן על חיינו.

כמו המוצרים והסביבות שהופיעו בעבודותיה לפניהן, גם הדמויות עשויות נייר וחלולות. הטיפול הזהה בהן מעיד כמדומה על ההבנה שהנרקסיזם ותרבות המותג שזורים זה בזה, ושהצורך להקיף עצמנו במותגים הנכונים נובע מכך שבפנים אנו ריקים: בובות הפועלות רק מכוח הנורמות שהוגדרו עבורן. אנחנו נראים ומרגישים אנושיים ואותנטיים, אך למעשה אנו פועלים במסדרון הצר שהתוו עבורנו כוחות גדולים מאתנו. אנחנו נעזרים בספרי עזרה עצמית, במאמנים אישיים ובמנה גדושה של פסיכולוגיה חיובית כדי לתרגל בלא הרף גישה יזמית לחיים, שאותה אנו מבכרים על פני בחינה עצמית, התמקדות בבעיות ומבט נוקב בעברנו. עלינו להביט תמיד קדימה, להיות אופטימיים ולמקסם כל מה שאפשר לטובתנו האישית.

אמירתה של מרגרט תאצ'ר מ-1987 כי "אין בכלל דבר כזה, חברה" מעולם לא היתה נכונה יותר.

השוק אינו חופשי ואינו משרת אותנו. אנחנו משרתים אותו אותו. אנחנו יחידות מופרטות המעלות את חייהן על עולם שכולו במה, כולנו שחקנים ויש לנו יציאות וכניסות שכל תפקידן כיום הוא לתחזק את מערכת צבירת ההון.

בעידן שבמרכזו לא ניצב המוצר הנכון, אלא המותג הנכוןאותה ישות שהצמיחה אישיות משל עצמהאנו מתומרצים להקיף את עצמנו במותגים כדי להבנות גם את עצמנו כמותגים. אנו עצמנו מוצר צריכה, וככאלה אנו נדרשים למתג את עצמנו למען הצרכנים האחרים, הריקים כמונו ממש. כמותג, אנחנו אמורים להבליט את מעלותינו ולהציג את עצמנו לעולם כמתורבתים, אינטליגנטים, מתוחכמים ובעלי סגנון. בלב לבנו אנחנו יודעים שמדובר במופע, ובכל זאת אנחנו רוצים להאמין בו. יותר מזה, אנחנו נכפים להאמין בו – חיינו תלויים בזה – וכל חשיפה של הפער בין הנראוּת למהות, כל חשיפה של החלל הריק, הופכת לאיום בלתי נסבל.

ואם כך, מה קורה כאשר איננו למעמד ש"מגיע לנו"? מה קורה כאשר מונעים מאיתנו את הזכות להצטייר כפי שאנו מבקשים להצטייר? כאשר גוזלים מאיתנו את תחושת הזכות, הזכאות והערך העצמי שלנו, התלויות כולן במעמדנו החברתי ובמבטו של הזולת?

כל איום על תחושת הזכאות שלנו לחיים הנכספים ולמעמד הנכסף עלול להוביל לתוצאות הרסניות, לאגרסיביות, להתפרצויות אלימות.

ככל שאנו מרוקנים את עצמנו, אנו מרוקנים גם את זולתנו – אך בלא האשה החלולה, הגבר החלול דומם. התלות והאלימות סבוכים זה בזה. איננו יכולים להתקיים בלי מבטו המאשרר של הזולת, אך לזולת עצמו אין עוד תכלית זולת מילוי של חלל הריקנות המידבקת. מבטו נחוץ לנו כי בלעדיו אי-אפשר לשאת את הפער בין הציפיות לסיפוק אישי לבין חיי היומיום הממשיים.

החיים הממשיים האלה סוגרים עלינו מכל עבר – אבל החיים המיוצגים בשטף הדימויים המציף אותנו נראים כה קלים וחסרי מאמץ, כה אפשריים. מנטליות הזכאות מורה לנו שהחיים האלה יהיו שלנו אם רק נושיט ידיים וניגע בהם.

האחר שם כדי לתת לנו תוקף במבטו, אך בכך מסתכם תפקידו. הפגיעה בו כדי להגשים את מאוויינו אינה רק מתקבלת על הדעת – היא שקופה כמי הבריכה הבלתי קיימים בעבודתה של אלישבע לוי, אשר גורמת לנו לאהוב עוד יותר את כל מה שמסנוור אותנו – וכך חושפת את האפילה ואת החלל הפעור בתוכנו.

תערוכת יחיד

24/9/2016-12/11/2016

אמנים משתתפים:

מהארכיון

from2018-06-12->>till2018-06-12

נולד בדיר יאסין

הקרנה מיוחדת ושיחה עם הבימאית נטע שושני / 12/6/18, 20:00

from2018-05-06->>till2018-06-09

הדרך לעין חרוד #2 – רצועת הרסס

אפרת גל-נור

from2018-05-01->>till2018-05-31

אירינה בירגר

תכנית אירוח

from2018-04-25->>till2018-05-08

ג׳ינה הלר, נדיה מגדל

תוכנית אירוח

from2018-03-31->>till2018-06-30

ג׳ניפר מאטס

תוכנית אירוח לאמנים אוסטרים

from2018-03-05->>till2018-03-15

פאולינה פוקיטה

from2018-02-21->>till2018-05-05

מתוקות מתות

תערוכה קבוצתית

10/3/2018-5/52018

from2018-02-20->>till2018-05-31

ליסה קודוקה

from2018-02-17->>till2018-02-17

בת אמיתית

שיחה עם אפרת ויטל

from2018-01-05->>till2018-03-31

לוטה ליון

תוכנית אירוח

from2017-12-16->>till2018-02-21

וויני (בת אמיתית) / אפרת ויטל

תערוכת יחיד

06.01.2018-21.02.2018

from2017-12-07->>till2017-12-14

יאן טומיק

from2017-12-03->>till2017-12-03

פסטיבל טקטוניקס

לינה לפליט, פייר ברטה, מיק קאונטיוס עם אלכס דרול

3.12.17, 20:00

from2017-11-28->>till2017-10-05

לינה לפליט

פסטיבל טקטוניקס

from2017-11-28->>till2017-12-05

מיק קואנטיוס

from2017-11-28->>till2017-12-05

פייר ברטה

פסטיבל טקטוניקס

from2017-10-28->>till2017-10-28

לא כלום לאף אחד

שיחה עם יאיר ברק

from2017-09-09->>till2017-11-25

היבשות והפנים / יאיר ברק

תערוכת יחיד

9.9.17-25.11.17

from2017-06-27->>till2017-07-31

טבע דומם, מידע חי

פרויקט חדש של מכללת שנקר, מעבדת Inspire לחקר הדימוי, ואוניברסיטת הסורבון בפריז

פתיחה: 08/07/2017

from2017-06-01->>till2017-06-30

אורח: טל שמיר

from2017-05-05->>till2017-05-21

אורח: איליה רבינוביץ

from2017-04-27->>till2017-06-20

הארנולפינים / אורית אדר בכר

תערוכת יחיד

27/04/2017 - 20/06/2017

from2017-04-25->>till2017-04-30

ד"ר רינלדו אנדרסון

מגזין תוהו - כנס מס׳ 1

from2017-04-01->>till2017-04-01

זה פסלים מכלום כי אין כלום

שיח אמן עם רועי מנחם מרקוביץ

from2017-03-07->>till2017-03-15

אורחים: אקסל קנוט, קארין רדליך

שיתוף פעולה עם תיכון הראשונים, הרצליה.

from2017-02-10->>till2017-02-25

אורחות: אנה ברומלי ועפרי לפיד

from2017-01-07->>till2017-01-07

מפגש עם מאיר טאטי ואייל אסולין

שבת, 7/1/2017, 11:00

from2017-01-01->>till2017-04-04

שוד ושבר / רועי מנחם מרקוביץ

תערוכת יחיד

11/2/2017 - 4/4/2017

from2016-11-22->>till2017-01-28

שופוני יא נאס

מאיר טאטי, אייל אסולין

3/12/2016-28/1/2017

from2016-10-22->>till2016-10-22

שבת בבוקר במשכן

from2016-09-13->>till2016-11-30

נטעלי שלוסר

from2016-09-03->>till2016-09-12

אורחים: ג׳ים

בית ספר עצמאי למחקר ומפגש בינתחומי במרחב הציבורי

from2016-08-13->>till2016-08-13

שבת בבוקר במשכן

from2016-07-21->>till2016-09-03

סַף

21/7-3/9/2016

from2016-07-05->>till2016-07-20

אורח: ליאור זלמנסון

from2016-05-21->>till2016-07-02

מה שכואב מדי לזכור אנו פשוט בוחרים לשכוח

21/5-25/6/2016

from2016-03-26->>till2016-03-26

האנסמבל הקולי הנשי עָלְמַיָּא

המשכן מארח