Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories

כוונת-יתר / יסמין ורדי

בית חולים הוא עולם לעצמו. אתר המופרד מסביבתו, שהתנועה אליו ובתוכו נשלטת ומבוקרת. מערכת מורכבת שעובדת מסביב לשעון, ללא הפסק. חלל חסר זהות, ניתן לשעתוק, נבדל מן העולם החיצון. אקסטריטוריה של סטייה ותיקון, של נרמול ושל חריגה מן הנורמלי.

בית חולים הוא על פי רוב מוסד לאאישי. מעוז ביורוקרטי. הוא מופרד למחלקות המתמחות באבחון ובטיפול באיברים מסוימים ובמערכות מסוימות בגוף האנושי, שמופרט לחלקיו ומפורד לאיבריו המשונעים למחלקות, אל המומחים, לטיפולים רפואיים ופרארפואיים, למכוני האבחון וההדמיה, אל יחידות האספקה ויחידות העזר הרפואיות.

הוא מוסד היררכי, שהנכנסים בשעריו מפקידים את עצמאותם בפתח בתקווה להמיר אותה בביטחוןתקווה המבוססת על סמכותם המקצועית והאתית של נאמניו, אנשי ונשות הצוותים הרפואיים והמנהלתיים.

הוא אתר של קדמה. הוא המקום שבו לובש המחקר המדעי את פניו היישומיות, ואליו אנו מגיעים כדי לחלות את פני הידע המדוקדק על מכונת גופנו במחיר המשתמע של ויתור על כל היבט בנו החורג מכלל זה.

"כוונתיתר" היא תערוכת היחיד הראשונה של יסמין ורדי: שיאו של תהליך חקירה בן כמה שנים, שבמרכזו השפעתן של טראומות נפשיות וגופניות. בעבודותיה, ורדי מטשטשת את הגבולות בין נוכחות להיעדר, ועוסקת בפרקטיקות ניהול, שליטה והפעלת כוח של הריבון על הגוף הפרטי.

לב התערוכה הוא מיצב וידיאו של כמה ערוצים המציגים סביבות טיפוליות ויישומים שונים מעולם הרפואה: חדר ניתוח ריק אך מוכן לפעולה; צילום תקריב של ניתוח שרובוט רפואי מבצע בענב; שיטוט בין תאי הלחץ במרפאה היפרברית; מעבר במסדרונות שאינם אלא דרכי הכניסה אל התגשמות אוטופיתפנטסטיתודרכי היציאה ממנה. כל אלה נתונים בתוך מרחב סגור, מעגלי, שיסודו בהבטחה לשיקום הגוף ואחריתו חוויה חוץגופית. התעלות מיסטית בכוח ההתערבות הכירורגית.

זירת בית החולים שמביאה בפנינו ורדי חדישה וסטרילית. בבית החולים שלה אין חולים או אנשי צוות. מסדרונותיו הבוהקים ריקים מאדם. בעלי התפקידים הממלאים אישאיש ואשהאשה את תפקידם בשגרת המוסד חולים, מנהלנים, אנשי צוות אינם בנמצא. בית החולים שמציגה בפנינו ורדי הוא מערכת ריקה, ובהיעדר נפש חיה, מערכת מופשטת. ככזו, חוויית בית החולים שמזמנת לנו ורדי משתהה על גבול הגופני וצופנת את ההבטחה לחרוג ממנו. המוסד שהתפשט מגופיו מזמין גם אותנו להתפשט מגופנו שלנו. לשהות ברוח.

ואולם, ככל ששהותנו במוסד מתארכת, הבטחה זו להתפשטותהגוף נעשית מטרידה יותר ויותר. היא מאיימת לחרוג אל תחום המבעית. הדימויים הנעים של בית החולים מקיפים אותנו ללא דמות שנוכל להזדהות איתה, ובכך מנכיחים בבהירות בלתי מצויה הן את הגוף הנעדר והן את הפרקטיקות השקופות עלפי רוב: פרקטיקות הניהול, השליטה והפעלת הכוח על הגוף הפרטי.

המודל המוסדי שמציגה ורדי מורכב מצילומי וידיאו שנערכו בכמה בתי חולים בישראל, בעיקר במחלקות חדשות, המאופיינות  בארכיטקטורה מוסדית "ממוקדת חולה". במלים אחרות, מדובר במחלקות ובבתי חולים שנבנו מתוך מודעות לניכור שרבים חשים בבואם בשערי המוסדות הרפואיים (בין אם כחולים ובין אם כמבקרים), ומתוך רצון לתת לו מענה. נראה כי הפרדיגמות האדריכליות שעליהן נשען מודל זה של בית החולים העכשווי הן המלון והקניון. וכשאלו המודלים, אין פלא שהמוסדות אינם ממוקדים עוד ב"חולה", אלא ב"צרכן שירותי רפואה". השיח הקפיטליסטי אינו סובל חלל ריק ממנו, ולמן הרגע שהוא משית את חוקיו על עולם הרפואה, הרפואה הופכת לעסק והטיפול הרפואי הופך למוצר. שוק שירותי הבריאות.

הואיל ובית החולים תָּחום מטבעו כמערכת אקולוגית נפרדת שכולה חללי מעבר, למן הכניסה ועד שהיא פולטת אותך החוצה, גם חלל הגלריה בותר במחיצות לכלל חללי מעבר שונים. התוצאה מדמה את התנועה במבנה בית החולים: אתר של כאב בלא זיכרון, אתר אוטונומי המוכל בעצמו ופועל מכוח תקנות ותקנונים קבועים.

בכניסה לחלל הגלריה ניצב מסך המקרין תנועה רצופה במסדרונות הריקים ובין המחלקות השוממות. כסאות ההמתנה, מיטות האשפוז וחדרי הטיפול מיותמים. אין צעקות, גניחות או אנחות, הפרשות או פנים אפורות. עיניהם השקועות של החולים אינן נראות, וכמוהן גם עיניהם הטרוטות, למודות העייפות והמתח, של הצוות הרפואי ושל בני המשפחה המודאגים. הכול נקי ומואר היטב. המצלמה מחליקה ממחלקה למסדרון, חולפת על פני המכשור הרפואי הדומם. על התקרה לוחות מוארים ועליהם תצלומי ענפים על רקע שמים. אם רק נרים את עינינו, נוכל לדמיין לרגע שאנו מביטים ברקיע אמיתי ועל פנינו רוח העולם, ולא נמצאים בחדר המתנה של מחלקה פנימית, מול לוחות אקריליים המוארים בנורות לד, מתחת לפתחי מערכת המיזוג המרכזית. העצים חוזרים גם בתצלומים על הקירות, ועציצים עם צמחייה מלאכותית מנקדים את חדרי ההמתנה. ככל שהם מתרבים, מלאכותיותם מודגשת.

בחלל נפרד מוקרן חדר טראומה, ריק ומוכן לפעולה: מוניטורים לצד מכונות הנשמה, מכונת אק"ג ומכשיר רנטגן נייד, מכשיר אולטרסאונד, דפיברילטור. כל המכשירים הללו, המוכרים לנו היטב מדרמות טלוויזיוניות רבות מספור, לא נתפשים מבחינתנו עוד ככלי עבודה גרידא, אלא כמכשירים פלאיים, שבכוחם להתייצב אף לנוכח המוות עצמו. ורדי מתייחסת לכך במרומז באמצעות הכיתובים שהיא מעלה על המסך: הנחיות תנועה ושליטה בשפה של קידום מכירות, שפת ניו אייג'. לכאורה, הפער שבין הכתוביות לבין המכשור המתקדם הוא הפער שבין רפואה דחופה לבין מיסטיקה להמונים. למעשה, רומזת ורדי, בתודעתנו השדות התערבבו זה מכבר.

מן המחלקות וחדרי ההמתנה מעבירה אותנו ורדי לערוץ וידיאו מוכפל, המציג את המחלקה ההיפרברית. הטיפול ההיפרברי מתבסס על הזרמת חמצן בלחץ מוגבר אל התאים שהחולים נמצאים בהם. הטכנולוגיה עצמה נמצאת בשימוש כבר עשרות שנים, אך לאחרונה הפכה לאופנה רפואית, ששוחריה מאמינים שבכוחה לשפר את זרימת הדם למוח, להצעיר את תאי העור ולשפר את היכולות הקוגניטיביות. יש הרואים בה תרופת פלא, שבכוחה להאט את תהליכי ההזדקנות. לפיכך, אין פלא כי לצד חולי האלצהיימר ובעלי הנמקים, עם לקוחותיהם של המכונים ההיפרבריים נמנים גם ספורטאים מקצוענים, סלבריטאים ושאר שועי עולם. העובדה שבמקרים רבים לאפקטיביות של טיפול היפרברי עדיין אין ביסוס מדעי אינה פוגמת בביקוש.

הסאונד המלווה את המיצב כולו, ובפרט השימוש שעושה ורדי בתדרים נמוכיםלעתים על סף יכולת השמיעה האנושיתמקבל משנה תוקף מול ערוץ הווידיאו המוכפל של המחלקה ההיפרברית. התדרים חוזרים מן הקירות ודוחסים את האוויר. השפעתם פיזית. הם הולמים בגוף האנושי, ובכך מחליפים לכאורה את לחץ החמצן המוגבר של תא הלחץ. העומס החושי שולח בגוף ויברציות של אלימות מכנית מרומזת.

אלימות מכנית מרומזת (גם אם באופנים אחרים בתכלית) מאפיינת גם את תוכנו של מסך אחר: משטח אדום מבהיק, ועליו מכשיר טלפון המציג תיעוד וידיאו של המערכת הכירורגית "דה וינצ'י" בתצוגת תכלית מרשימה להפליא, שעיקרה תפירה של קליפת ענב. המערכת נשלטת עלידי מנתח, המפעיל את הזרועות המכניות האוחזות במכשור הניתוחי ובמצלמה. כשם שהמגע האנושי הולך ומתרחק, הולך ומיתווך, כך עושה גם המבט. הוא נשלח מבעד למכשירי ראייה אשר הולכים ומתרבים. המצלמה שעל הזרוע הרובוטית משדרת את התמונה לכירורג המרוחק. משם מוזרם הווידיאו הלאה, אל מכשיר הטלפון, שאותו מתווכת לנו ורדי באמצעות צילום נוסף. נדבכי הריחוק הללו הם הלוא לבלבה של תצוגת התכלית המשוכללת: גם הענב רחוק מאיתנו די הצורך כדי שלא נרגיש מאוימים מן המלאכה הכירורגית, ונוכל להתפעל מההישג הטכנולוגי גופו.

על הקיר הסמוך, גדולים לאין שיעור מן הענב הפעוט, מוקרנים מרחבי נוף סקנדינביים אינסופיים. מבעד לעין המצלמה, באי התערוכה מרחפים לרגע בינות לפסגות מושלגות, מעל אגמים מופזי שמש, בשמים זרועי עננים לבנים. הנוף מעתק נשימה. כמעט טוב מכדי להיות אמיתי. כה שונה מצילומי המכשור הרפואי המזמזם והנוהם. לרגע נדמה כי זכינו בהתגשמותה של ההבטחה לחוויה חוץגופית. נדמה שהזדככנו, שהתעלינו על מגבלות גופנו בן התמותה. ואולם, לוחות הפרספקס המוארים בדימויי הענפים והשמים בחדר ההמתנה מזכירים לנו כי המבט הזה אינו מבטנו, אלא מבטה של העין הממוכנת, עדשת המצלמה הממוקמת על רחפן. התיווך שוב פתח בפנינו מרחבים מרהיבים למראה, אך בכך שב והזכיר לנו את מגבלות (מבטו של) גופנו.

כוונתיתר היא הפרעה נפשית, שהלוקים בה נכשלים במימוש מטרותיהם משום שכוונתם העזה מנשוא מכשילה אותם. כוונתיתר היא חרדה נבואית המגשימה את עצמה: כוונה עזה עד כדי כך, שבכוחה למחוק כל דבר מלבד עצמה, ואפשרות מימושה בכלל זה.

הרצון להאמין, להירפא ולהיוושע מניע אותנו להתמסר להתערבות הכירורגית. להיפרק ולהתפרק. להפקיד את עצמנו בידיהן האמונות של פרקטיקות הפיקוח והבקרה. להתפשט משליטתנו הגופנית. להפקיר את עצמנו לחסדיו של גוף בית החולים הסטרילי, הערוך, חסר הפנים.

החדר יהיה לבן ומסנוור. הריח חריף ומפתיע. מישהו יגיד לנו לספור עד עשר.

תערוכת יחיד

5/7/18-20/9/18

אמנים משתתפים:

אירועים במסגרת התערוכה:

שותפים:

מהארכיון

from2018-10-18->>till2018-11-08

גינטרה מינלגאיטה

GoraParasit

from2018-10-10->>till2018-12-08

כל יום בדיוטי

תערוכה קבוצתית

27/10-2018 - 6/12/2018

from2018-10-06->>till2018-10-06

נעם רותם / אקוסטי

הופעה מיוחדת בגינת המשכן

6/10/2018, 20:30

from2018-08-18->>till2018-08-18

על גבול הגופני

שיחה עם יסמין ורדי

from2018-07-01->>till2018-08-02

איציק בדש

תוכנית אירוח

from2018-07-01->>till2018-09-30

וילהלם שרובל

תוכנית אירוח לאמנים אוסטרים

from2018-06-12->>till2018-06-12

נולד בדיר יאסין

הקרנה מיוחדת ושיחה עם הבימאית נטע שושני / 12/6/18, 20:00

from2018-05-06->>till2018-06-09

הדרך לעין חרוד #2 – רצועת הרסס

אפרת גל-נור

from2018-05-01->>till2018-05-31

אירינה בירגר

תכנית אירוח

from2018-04-25->>till2018-05-08

ג׳ינה הלר, נדיה מגדל

תוכנית אירוח

from2018-03-31->>till2018-06-30

ג׳ניפר מאטס

תוכנית אירוח לאמנים אוסטרים

from2018-03-05->>till2018-03-15

פאולינה פוקיטה

from2018-02-21->>till2018-05-05

מתוקות מתות

תערוכה קבוצתית

10/3/2018-5/52018

from2018-02-20->>till2018-05-31

ליסה קודוקה

from2018-02-17->>till2018-02-17

בת אמיתית

שיחה עם אפרת ויטל

from2018-01-05->>till2018-03-31

לוטה ליון

תוכנית אירוח

from2017-12-16->>till2018-02-21

וויני (בת אמיתית) / אפרת ויטל

תערוכת יחיד

06.01.2018-21.02.2018

from2017-12-07->>till2017-12-14

יאן טומיק

from2017-12-03->>till2017-12-03

טקטוניקס 5

לינה לפליט, פייר ברטה, מיק קאונטיוס עם אלכס דרול

3.12.17, 20:00

from2017-11-28->>till2017-10-05

לינה לפליט

פסטיבל טקטוניקס

from2017-11-28->>till2017-12-05

מיק קואנטיוס

from2017-11-28->>till2017-12-05

פייר ברטה

פסטיבל טקטוניקס

from2017-10-28->>till2017-10-28

לא כלום לאף אחד

שיחה עם יאיר ברק

from2017-09-09->>till2017-11-25

היבשות והפנים / יאיר ברק

תערוכת יחיד

9.9.17-25.11.17

from2017-06-27->>till2017-07-31

טבע דומם, מידע חי

פרויקט חדש של מכללת שנקר, מעבדת Inspire לחקר הדימוי, ואוניברסיטת הסורבון בפריז

פתיחה: 08/07/2017

from2017-06-01->>till2017-06-30

אורח: טל שמיר

from2017-05-05->>till2017-05-21

אורח: איליה רבינוביץ

from2017-04-27->>till2017-06-20

הארנולפינים / אורית אדר בכר

תערוכת יחיד

27/04/2017 - 20/06/2017

from2017-04-25->>till2017-04-30

ד"ר רינלדו אנדרסון

מגזין תוהו - כנס מס׳ 1

from2017-04-01->>till2017-04-01

זה פסלים מכלום כי אין כלום

שיח אמן עם רועי מנחם מרקוביץ

from2017-03-07->>till2017-03-15

אורחים: אקסל קנוט, קארין רדליך

שיתוף פעולה עם תיכון הראשונים, הרצליה.

from2017-02-10->>till2017-02-25

אורחות: אנה ברומלי ועפרי לפיד

from2017-01-07->>till2017-01-07

מפגש עם מאיר טאטי ואייל אסולין

שבת, 7/1/2017, 11:00

from2017-01-01->>till2017-04-04

שוד ושבר / רועי מנחם מרקוביץ

תערוכת יחיד

11/2/2017 - 4/4/2017

from2016-11-22->>till2017-01-28

שופוני יא נאס

מאיר טאטי, אייל אסולין

3/12/2016-28/1/2017

from2016-10-22->>till2016-10-22

שבת בבוקר במשכן

from2016-09-24->>till2016-11-12

מבני הבל / אלישבע לוי

תערוכת יחיד

24/9/2016-12/11/2016

from2016-09-13->>till2016-11-30

נטעלי שלוסר

from2016-09-03->>till2016-09-12

אורחים: ג׳ים

בית ספר עצמאי למחקר ומפגש בינתחומי במרחב הציבורי

from2016-08-13->>till2016-08-13

שבת בבוקר במשכן

from2016-07-21->>till2016-09-03

סַף

21/7-3/9/2016

from2016-07-05->>till2016-07-20

אורח: ליאור זלמנסון

from2016-05-21->>till2016-07-02

מה שכואב מדי לזכור אנו פשוט בוחרים לשכוח

21/5-25/6/2016

from2016-03-26->>till2016-03-26

האנסמבל הקולי הנשי עָלְמַיָּא

המשכן מארח