Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories

ראיתי הרבה אנשים ברחוב, אחת מהם שאלה אותי מה השעה / רותי דה פריס

תערוכת יחיד לאמנית רותי דה פריס, המשלבת בעבודותיה מיצב, פיסול ואנימציה, באמצעותם היא יוצרת זירות וחללים של הערצה דתית ואתנית. דה פריס מרבה להשתמש בעבודותיה ב-"רדי מיידס" זמנים, זולים ויומיומיים כגון: ניילון שקיות זבל שחורות, סמרטוטים, נייר כסף, ברזנט ועוד, המאפשרים לה לבנות סביבות ארעיות בהן החלל הופך למעין סט.

עבור התערוכה במשכן יצרה דה פריס קבוצה של פסלים אותם היא מעמידה ומביימת בחלל הגלריה למעין אירוע פיסולי חידתי, מעין מקבץ דמויות זרות אלו לאלו, שההולכות יחדיו.  קבוצת הדמויות הן אלגוריה לחברה. ביניהן: צמד טרוריסטים בחלוקים לבנים נושאים עגלותשוק ; אפיפיור הנראה כמו ראפר או שייח סעודי ; שוטרת החובשת קסדת קלפים ; מנקה רחובות ; בלונדינית לבושה שטיח איילים, איששעון נטול מחוגים, אישה הליקופטר ואחרים.

הקולקטיב של דה פריס דומם, ״תקוע״ללא כיוון או מטרה, מי לבד ומי בזוג, כמו כבשים תועות שאיבדו את הרועה שלהן. מצד אחד הם שואפים החוצה ומצד שני הם תקועים ב "אלמקום". דה פריס בונה לפסלים שלה משכן בתוך משכן. היא משחקת עם כפל המשמעות של המילה משכן (בית מגורים ואתר התכנסות רוחנידתי), משתלטת על המבנה מבפנים ומבחוץ, משליכה עליו פונקציות חדשות.

עבודות הפיסול, הציור, הקולאז' והאנימציה במיצב של דה פריס נגועות במתיקות ועילגות מכוונות, אליהן מתגנבת תחושה מבשרת רע. כאילו מתחת למעטה הפשוט, הצבעוני והמשעשע של החומרים רוחש דבר. לא אסון מונומנטלי אלא פתולוגיה מתמשכת של חרדה שגרתית נטולת שיא.

בקרוב במשכן

תערוכת יחיד

אוצרת: טלי בן נון

אמנים משתתפים: