מרדכי נאור
(מתוך הספר "סיפורי הרצליה", הוצאת ספריית יהודה דקל, 2013)
אחד מסיפוריו הנודעים של הסופר י"ל פרץ נקרא "גלגולו של ניגון" והוא מספר אלו הרפתקאות ותפניות עבר ניגון חתונה יהודי. על משקל זה אפשר לתאר את מה שהתרחש ב"גבעת הסופר" במערב הרצליה בנוסח של "גלגולו של ניגון".
ההתחלה מחזירה אותנו לשנות השלושים הרחוקות של המאה הקודמת. להרצליה ג', אז יישוב קטן ספק שייך ספק לא שייך למושבה הרצליה, הגיעה קבוצת סופרים בראשות שאול טשרניחובסקי. נודע לאנשי-הרוח התל-אביבים, שוועד הרצליה ג' מוכן להעמיד לרשות סופרי עם ישראל מגרש גדול, כדי שיבנו עליו את ביתם, בו יוכלו לכתוב, לנפוש ואולי גם לגור.
ועד אזור ג' אישר את הידיעה ובין הצדדים נחתם מזכר הבנות. אפילו שם ניתן למיזם: "גבעת הסופר". דובר אז נכבדות בשטח של 8 עד 10 דונם, על גבעה נישאה ובמרחק של כקילומטר וחצי מחוף הים.
חלפו שנים לא מעטות. טשרניחובסקי הלך לעולמו והסופרים חזרו להרצליה רק ב-1947. ועד אזור ג', וגם המועצה המקומית הרצליה שהתעניינה במיזם, חזרו על הבטחתם. גם "משוגע" נמצא לעניין, שהודיע כי הוא מוכן למצוא תורמים, כדי ש"גבעת הסופר" תיבנה במהרה. שמו היה בנימין גיצ'קו, איש אמריקה שהיו לו נכסים בהרצליה והוא נחשב למקורב לסופרים עבריים הן כאן, בארץ, והן בארצות הברית.
בעיתונים של הימים ההם נכתב כי בקרוב בקרוב תהיה לסופרי ארץ-ישראל קריית ספרות, ובה אולם גדול, חדרי יצירה ושאר דברים המרחיבים דעתו של אדם, בעיקר אם הוא סופר.
במרס 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, הועברה הגבעה לידי אגודת הסופרים וניטעו בה עצים ראשונים. הסופר אשר ברש אמר בטקס: "בעצם ימי מערכת הדמים, האיבה והבגידה [הדבר היה שבועות מספר לאחר שנודע כי חיילים אנגלים היו מעורבים בפיגועי-תופת נגד יהודים בירושלים], באנו ליפה-נוף זה לייסד מפעל של תרבות, יצירה ושלום. הסופר העברי רוצה להראות ביום הזה מה הכוונה של עצמאות עברית על אדמת מולדתו". מר ברש הבטיח, כי הבית שיוקם ישמש לא רק את סופרי הארץ, אלא יהיה פתוח לסופרי העם היהודי כולו.
חלפה שנה. אירועי המלחמה דחו את תחילת ההקמה ורק באפריל 1949 התפנו כל הצדדים המעוניינים להניח את אבן הפינה לשני הביתנים הראשונים של "גבעת הסופר". את הקמתו של ביתן אחד הבטיחה לממן יהדות ארגנטינה והוא עמד להיקרא על-שם שאול טשרניחובסקי. המימון לביתן השני היה אמור להימצא בישראל הצעירה.
גיצ'קו סבב בטקס כחתן בחופתו. זמן קצר לאחר מכן נסע לארצות הברית למצוא תורמים. הוא מצאם, אך לא במידה מספקת וגם הסכומים שתרמו היו זעומים. בשלב זה הורחבו מטרות "גבעת הסופר" ודובר על שיכון סופרים, לרבות סופרים יהודים שיעלו לישראל. לא נשכחו גם התפקודים הקודמים: בית ועד קבוע לסופרי ישראל, ספרייה מרכזית, אולם למופעים ולדיונים, דירות לסופרים.
הבנייה נמשכה באיטיות ואנו כבר באמצע שנות החמישים. ידיעה בעיתון "דבר" בתחילת 1956 בישרה: "חודשה העבודה בהקמת בית הסופר בהרצליה". בגוף הידיעה נמסר כי בשל מימון לא מספיק התעכבה הבנייה תקופה ארוכה. לצד התרומה מארגנטינה להקמת הבניין הראשון מוקם בניין שני במימון אגודת הסופרים, חבר המועצות המקומיות והמועצה המקומית הרצליה. ההערכה הייתה כי עד לספטמבר 1956 ניתן יהיה לחנוך את "גבעת הסופר" בהרצליה.
באביב 1957 עדיין היו שני הבניינים שנבנו ריקים מאנשים ומתוכן. מועצת הרצליה לחצה לפתיחתם, אך אגודת הסופרים התמהמה. בנימין גיצ'קו נסע אמריקה וחזר ממנה ובעת האמורה שוב היה מעבר לים. מי שנכנס לחצר הפרוצה מצא בניינים חדשים והרבה עזובה.
בתחילת 1959 "נשבר" למועצת הרצליה והיא פרסמה מכרז למכירת "שני בניינים המתאימים לשיכון מוסדות ציבוריים". במודעת המכירה נמסר, כי מדובר ב-20 חדר ובשני אולמות. אלא שאיש לא התעניין והנכס נותר בידיה של המועצה המקומית, בבחינת "פיל לבן". אגודת הסופרים שטיפלה בהקמת "בית הסופר" על-שם שאול טשרניחובסקי בתל-אביב, התנערה כליל ממיזם "גבעת הסופר".
ב-1962 החליטה מועצת עיריית הרצליה לחפש לנכס הזה ייעוד, אך רק לאחר יותר שנה נמצא פתרון חלקי: בכפר שמריהו הוקם ב-1963 בית-ספר בינלאומי לילדי דיפלומטים ותושבי חוץ – זה שנקרא מאוחר יותר "בית הספר האמריקאי". מכיוון שלמוסד החדש לא היו תנאי דיור נאותים, שכרו מנהליו מעיריית הרצליה חלק מ"גבעת הסופר" וכך החליפו את סופרי הארץ ומשורריה, ילדי-חוץ וגם מספר הולך וגדל של ילדים ישראליים, שהוריהם יכלו להרשות לעצמם לשלם את שכר הלימוד הגבוה.
האמריקאים החזיקו בחלק מ"גבעת הסופר" רק זמן קצר, עד שעזבוה והתרכזו בכפר שמריהו. במקומם, לאחר הפסקה של שנים אחדות, התמקם בשני הבניינים "מרכז נוער בינלאומי" שהופעל על-ידי חברה פרטית בשיתוף משרד התיירות. הכוונה הייתה להביא מדי שנה לישראל כ-15 עד 20 אלף בני נוער ולנצל את שני הבניינים כמעון ובו כ-70 מיטות. עיריית הרצליה קיבלה מהחברה סך של 18 אלף לירות לשנה וסוכם כי כל החומר התרבותי והבידורי שיועבר לתיירים הצעירים, יהיה באישורה של מחלקת התרבות העירונית.
ב"מעריב" מ-16 באוגוסט 1966 נכתב, תוך ביקורת אל הזנחת הבניינים עד אז: "הפעלת מרכז הנופש לנוער תסייע לביעור קני הנחשים והעקרבים. לאחר שממת שנים יוסיפו שני בתים אלה, שחיצוניותם נאה, נופך של חן לנוף הכפרי הנאה של הסביבה כולה".
גם המפעל התיירותי הזה לא המריא והבניינים חזרו לשממונם. ב-1972 נמצא להם גואל בדמות "בית המדרש למורי ציור" – גרסה מוקדמת של "המדרשה ברמת השרון" (כיום במסגרת בית ברל). בנוכחות ראש עיריית הרצליה יוסף נבו, שכן לגבעת הסופר, וד"ר אלעד פלד, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, נפתחו הבתים מחדש. 130 תלמידים, מסיימי תיכון, קיבלו במקום שיעורים בציור, פיסול, תולדות האמנות ועוד.
לאחר מספר שנים גם הפרק הזה הסתיים ושוב עמדו הבתים ריקים. בחלק מהמתחם הוקמה בריכת שחייה עירונית והשאר המתין לימים טובים יותר. אלה הגיעו רק באמצע שנות התשעים. העירייה החליטה להסב את הבניין העזוב (השני הפך למרכז ספורט בצמוד לבריכה) ל"משכן אמנים".
ורדה גינוסר, מי שהייתה מנכ"לית אגודת הסופרים, היא שיזמה ו"הרימה" את המיזם הזה. בתפקידה באגודת הסופרים יזמה את פרויקט "דירות אירוח לסופרים" במקומות שונים בארץ. כשעברה לגור בהרצליה ונודע לה על "גבעת הסופר", פנתה לראש העירייה דאז, אלי לנדאו, והציעה לו לחדש את רעיון הראשונים – בבית שיזמו והקימו. "לשמחתי מצאתי אוזן קשבת והתלהבות לנושא. הוחל בשיפוץ הבניין והוא חולק לשלוש דירות אירוח ליצירה, עם חידוש שהוספתי – לא רק לסופרים, אלא ליוצרים מכל התחומים".
19 שנים ניהלה ורדה גינוסר את גבעת הסופר". במקום התארחו סופרים ומשוררים רבים מהארץ ומהעולם, נערכו ערבי-שירה, סימפוזיונים, השקות ספרים, סדרות על נושאים ספרותיים, ערבי עיון, פסטיבלים לשירה והתכנס באופן קבוע מועדון קוראים.
בכך, למעשה, נסגר מעגל והוגשם חלומם של מקימי "גבעת הסופר”.
לאחר פרישתה של גינוסר מניהול המשכן, הוא נוהל על ידי טל קובו וד״ר אורי הולנדר.
החל מנובמבר 2015 מנהל משכן האמנים הוא האוצר רן קסמי-אילן.