גלית אילת היא אוצרת וחוקרת עצמאית שבסיסה באמסטרדם. מאז 2018 היא מנהלת קרן מדוזה. הפרויקטים השונים של אילת מבקשים לפתח תנאים המאפשרים מפגשים וחוויות קולקטיביים, הנתמכים על ידי השקפה ביקורתית כלפי הסטטוס–קוו. לאילת נסיון עשיר בפרויקטים אקלקטיים רב תחומיים, סייט ספסיפיק, לעיתים קרובות תוך שיתוף קהילות, קבוצות פוליטיות ואנשים פרטיים. דגש רב מושם בפרוייקטים השונים של אילת על תהליכי הפצת ידע, ששואבים מן האתוס שלאמנות פוטנציאל לשנות את המציאות בה היא מתקיימת. מסלולי המחקר הנוכחיים שלה עוסקים ב–״תסמונת ההווה״ ואמנות טוטאליטארית אל מול אמנות תחת משטר טוטאליטארי.

בשנת 2001 הקימה אילת את המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, שם שימשה כמנהלת במשך עשר שנים. בשנת 2004 היתה מייסדת שותפה של ״מארב״, מגזין מקוון לאמנות ותרבות ובשנת 2007 הקימה יחד עם אווה בירקנשטוק את הארכיון הנייד. יחד עם רים פאדה, אייל דנון ופיל מיסלוויץ, יזמה אילת את סדרת הסמינרים הנוסעים, Liminal Spaces, במה ליצירה משותפת, פעולה ודיאלוג בין קהילות האמנות הישראלית והפלסטינית. אילת שימשה כמנהלת האמנותית הראשונה של האקדמיה דר קונסטה דר ולט, בקלן. בין היתר, היא אצרה ושיתפה אוצרים בפרויקטים כמו VideoZone – הביאנלה הבינלאומית הרביעית ל–וידאו בתל אביב, ״ואירופה תוכה תדהמה״ – יעל ברטנא בביתן הפולני בביאנלה בוונציה (אוצרת משותפת עם סבסטיאן צ'יצ'וקי), אוקטובר סלון ה-32, בלגרד (עם אלנקה גרגוריק) וביאנלה סאו פאולו ה -31 (עם אוצרים משותפים נוריה אנגויטה מאיו, פאבלו לאפואנטה, צ'רלס אשה, האדריכל אורן שגיב ואוצרי המשנה – בנימין סרוסי ולואיזה פרואנסה).