הרצל / תצלום / 2015

דיוקנו של הרצל היה מזוהה עם הציונות מתחילת דרכה. הוא הופיע על כרזות, חוברות, בולים, שטרות ותעודות קרן–קיימת–לישראל. בדמותו התמירה, במבטו החודר ובזקנו העבות, הרצל גילם בגופו את הגיבור הלאומי שביקשה לעצמה התנועה הציונית: נביא קדמון בלבוש מודרני.

הרצל האיש העמיד את עצמו לא פעם ולא פעמיים כמודל בפני צלמים, ציירים ופסלים. כאיש אמנות ותקשורת, ללא ספק היה מודע לחשיבותם של סמלים בהבנייתה של תודעה. כמובן שהצדק היה איתו: דיוקנו שימש את התנועה הציונית למן הקונגרסים הראשונים, התנוסס מאחורי בן–גוריון עם הכרזת העצמאות, ותלוי גם כיום בגני ילדים ובבתי ספר.

סדרת התצלומים "הרצל" של יעל ברתנא היא תוצר של הדיאלוג שהיא מנהלת עם דמותו האגדית של חוזה המדינה. רב המשותף בין שניהם: שניהם הרבו לצעוד על הקו הדק המתוח בין האמנות לחיים, בין רעיון לפעולה, בין חזון לעשייה פוליטית. שניהם הרבו לעסוק באסתטיקה המניעה את ההמון, ופעלו מתוך ידיעה ברורה שהאדם הוא תבנית נוף סמליו.

בתצלומי הסדרה, ברתנא עצמה מתגלגלת בדמות דיוקנו הקלאסי של הרצל. היא נכנסת לתוכו, עוטה אותו על עצמה. האמן שהיה למדינאי והאמנית שבחרה לגלות מן המדינה שהוקמה לאור חזונו – ואף קראה למיליוני יהודים לחזור לאירופה – היו לבשר אחד. התוצאה היא מוטציה אוטופית: הרצל טרנסג'נדר, גולה, זר ומוכר.