התערוכה הנוכחית היא אמנם תערוכת גמר של מסלול אקדמי, אבל זוהי תצוגה שחושפת את עבודתם של שלושה אמנים בלבד, ומהווה, בזכות זאת, הזדמנות למבט ממוקד בשלוש תערוכות יחיד. למרות שהן שונות זו מזו באופנים מהותיים, אציע שבשלושתן נעשים שימושים מרתקים בתדרים מינוריים, אנטי-התלהמות שמצפינה בחובה גם דקויות וסוגי מבע ייחודיים, וגם פוטנציאלים חתרניים ומעוררי שאלות.
ליבת התערוכה של סלמא סמארה-שחאדה הוא ספר האמנית ״הפרת סדר״. זהו ספר שירה, אלא שהוא נכתב כולו מחיבור מחדש של גזירי מכתבים גרוסים, תוצר הזבל המשרדי של המכשיר הביתי של האמנית. המלים מלוקטות, על כן, ממכתבים שהם תוצר של אדמיניסטרציה, ביורקרטיה ותכתובות ממסדיות. השירים הם בה בעת התגלמות של רוח ולשון המשטר, וגם חריגה גחמנית ממנה. העובדה שהשפה היא שפת המקום אך לא שפת האם של האמנית היפואית-פלסטינית קושרת את פעולת המשוררת למחשבות של דלז וגואטארי על הספרות המינורית, וממשיכה בדרך לא צפויה מסורות צ׳אנס דאדאיסטיות וסוריאליסטיות.
תערוכתו של יהב גל מפעילה את מה שניתן לכנות ״סוד הקסם הלבלרי״. האמן, שהתמחותו הקודמת היתה צילום, צולל כאן לעשייה פיסולית עטירת יופי והמצאה, באופן שתובע מעצמו היסט וערעור קדם-הנחות עם כל עבודה חדשה. חומרים שונים (פורצלן, טיט, דשא מלאכותי, חפצי רדי-מייד) מטופלים במחוות שיש בהן מידות שוות של לקוניות וגילויים חד-פעמיים. כך למשל מוצלב שדכן משרדי עם פסל פורצלן של ארנב, גופותיהם מהדהדים זה את זה, ובה במידה מתקיים פער מתוח, אנימיסטי, בין החפצי והחי. התדר החושני המתעתע מתעצם הן בזכות המגע הפיסולי העדין, והן דרך המחווה הפשוטה והמרגשת של הענקת שפם לארנב משערות שנשרו משפם-החתולה של האמן. העבודות מייחלות להיטמע ולהשתלב בסביבה שאופייה פרוזאי ואפור, אבל מקיימת קסם.
בטקסט הנלווה לתערוכתה מציינת תמר אברבוך: ״איבריו הפנימיים של בן אדם אינם ייחודיים. לכל היונקים איברים דומים … כאשר מסתיימת תקופת חיותם הם נרקבים. איזה שירים חיברנו אודותם?״ הציור הייחודי של אברבוך נרתם כדי לתקן את השתיקה הזו, ולנסח מעשי שיר חזותיים שמסרבים להכיר בגבול שבין פנים הגוף לבין מה שמחוץ לו. איברים פנימיים, חפצים, וחיות מוכלאים ומתאחים כחלק מתחביר ציורי אקסצנטרי, פיוטי ואנרכי. שואב אבק נרתם לפעולת מערכת-עיכול, זוג ריאות מתחזה לצמד נזירות. מעשה הציור נותר תמיד מהיר, שכבות הצבע דלילות והתנועה מגוף אל גוף תזזיתית.
מסלול הסטודיו של תכנית התואר השני במדרשה הוא מסגרת ייחודית הניזונה מהיותה חלק בלתי נפרד מהמחלקות לאמנות ולקולנוע במדרשה. זוהי מסגרת שמציבה את העבודה האמנותית עצמה במרכזו של תואר גבוה בחינוך, מתוך הבנה של הסטודיו כמקום שבו ידע אינו רק נרכש, אלא נוצר מתוך עשייה, חקירה, שיחה וביקורת. את המסלול מובילה האמנית שחר יהלום, והיא חווה תהליך מואץ ומרגש של התרחבות. בראש תכנית התואר השני עומדת ד״ר ורד חרותי.