Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories

אור מנירום

בעבודת וידיאו בת שלושה חלקים, Homewrecker, מציגה אור מנירום את סיפורה של כלה שאיבדה את זכרונותיה ואת התיעוד של חתונתה, ומנסה להשיבם על ידי צפייה בסרטוני וידיאו ויראליים ביוטיוב. העבודה משלבת תיעוד של חתונות מרחבי הרשת לצד תיעוד של טקסים פומביים אחרים, כמו הפגנות ופעולות התנגדות אזרחית, לצד הדיכוי האגרסיבי שלהן. התוצאה מעלה שאלות על מהותו של טקס החתונה – הטקס שבו מתייצבים בני הזוג לשם הצהרה פומבית על כוונתם להמשיך לקיים את הקשר ביניהם לאורך חייהם כולם.

מנירום מושפעת מתיאוריות העריכה של סרגיי אייזנשטיין ומפעילה אותן על הסרטונים שהיא מלקטת. היא מנתקת את הסרטונים מן הסאונד המקורי וחושפת את המכניקה של הייצוג הדיגיטלי ואת השפעתה של שפת המדיה החדשה על הדרך שבה אנו זוכרים. הטכנולוגיה הרי מאפשרת לכל מי שיש לו גישה למחשב ותוכנת עריכה בסיסית לטשטש את הגבולות בין האמיתי למדומיין.

כל אחד מחלקי הווידיאו בנוי לפי תבנית אחרת הנהוגה בסרטונים ויראליים. החלק הראשון משתמש בתבנית של "סרטי פספוסים", ומהווה מעין ריקוד מתמשך בין סרטוני התנגדות אזרחית לבין נשים שנפגעות בעת תפיסת זר הפרחים של הכלה. לפי המסורת הוותיקה של זריקת זר הכלה אל הרווקות שבחבורה, זו שתתפוס את הזר תזכה להתחתן בשנה שלאחר מכן. הרווקות שמציגה מנירום סובלות מעודף מוטיבציה בביצוע הטקס החברתי הזה, והוא גורם להן לאבד את שיווי משקלן ולהיחבל. מנירום מנגידה רכיב זה בווידיאו עם הסרטונים המתעדים התנגדות אזרחית, ויוצרת רכיב שלישי: כוריאוגרפיה ובה דמות זורקת אבן או מיכל גז מדמיע, שהופכים לזר פרחים מצויץ שפוגע באשה לבושה בשמלת ערב חגיגית. אבן שנזרקת בישראל יכולה לפגוע בשושבינה בארה"ב. בתחתית המסך מופיעות כתוביות עם מלות השיר "Always on my mind". השיר מדבר על זיכרון, אך העבודה בכללותה עוסקת בשכחה; בשלב מסוים נפרע סדר הכתוביות, ומלות השיר הופכות לדיאלוג בין כלה הסובלת מאמנזיה לבין חברתה.

מהלך זה מוביל אותנו אל החלק השני בעבודה, המשתמש בתבנית של סרטוני "דאבינג", דיבוב, שבהם משנים את המשמעות המקורית של רכיב האודיו שנקלט במצלמה – לא פעם באמצעות כתוביות.

הכתוביות שהופיעו בחלק הראשון הופכות להיות משמעותיות ביותר בחלק זה, שבו אנו עדים לדיאלוג בין הכלה שאינה מצליחה לזכור לחברתה. הדיאלוג עצמו מורכב מעשרות שוטים מהרשת וכן סרטונים שמנירום צילמה בהיחבא, ומציגים כולם זוגות נשים בעיצומו של שיח. גיבורות השיחה האינטימית הן עשרות נשים. הדיאלוג האישי והפרטי מסופר באמצעות ההמון – אך לא המון שפירושו מסה אנושית בלתי מזוהה, אלא המון שכולו פנים.

חלקה השלישי של העבודה, הנסמך על תבנית מוכרת של תמונות סטילס מונפשות, מציג את הזיכרון האבוד בדמות התמונות שנמצאות במכשיר הסלולרי של הכלה.

תערוכות: