ללא כותרת (טופז) / 2022

תצלומי החיילות של אנה ים הם פרי מפגשיה עם קבוצה של חיילים בודדים שגרו בשכונת הרצליה ב'.

חיילים בודדים הם חיילים המנותקים מסביבתם המשפחתית בעת שירותם הצבאי, בין אם משום שהיגרו לישראל לבדם, בין אם משום שהם יתומים ובין אם משום שהקשר עם משפחתם ניתק. בודדים אלה קובצו לקהילות קטנות, המתגוררות בבתים הסמוכים למשכן האמנים בהרצליה. הם הכניסו את ים לבתיהם שעל גבעות הכורכר, והיא צילמה אותם שם וברחבי השכונה, בקרעי חורשות עירוניות.

חייל הוא מסמן שרירותי של הקולקטיב הצבאי. הוא כלי, ומייצג דבר–מה שמעבר לו. המדים העוטפים את הגוף החי מסמנים אותו כשייך למבנה גדול ממנו, ומציבים אותו בתוך המערכת ההייררכית הקשיחה. בתמורה מקבל הגוף שייכות למבנה הצבאי: הוא מקבל כוח.

החיילות שאותן מצלמת ים "עולות על מדים" לרגל מעמד הצילום. הן מגלמות את עצמן כחיילות למען העדשה, וים מצלמת אותן בין עצי ה"כמעט חורשות", ריאות ירוקות קטנות ומקריות, טבע מידתי שמעיד גם על הפרברים הנמצאים מחוץ לפריים.

המודעות של המצולמות לעדשת המצלמה ברורה ומופגנת. הן אמנם נולדו לעולם של תיעוד דיגיטלי עצמי מתמשך, והפנימו זה מכבר את הזוויות שיש להתייצב בהן, אבל ים מערערת את הקונבנציות הצילומיות שהן מורגלות בהן, ועושה זאת בין היתר על ידי כך שהיא משתמשת בסרט צילום 35 מ"מ בעל רגישות גבוהה, אשר מגביל גם את מספר הצילומים. לצד זאת היא מערערת את מערכת היחסים שבין המצולמות למדים בכך שהיא מצלמת אותן דווקא בסוף