סקנוגרמה #1 / חתונתה של סמירה / 1949

הקהילה הפלסטינית–נוצרית היא מיעוט בתוך מיעוט, רגלה האחת במזרח והאחרת במערב. בניה ובנותיה הם שיעור זעום מאוכלוסיית ישראל.

דור גז מציג סקנוגרמה מתוך הארכיון המוקדש לה: הארכיון הפלסטיני–נוצרי (CPA), שאותו ייסד בשנת 2009. ראשיתו של הארכיון, המוקדש לקהילה הפזורה ברחבי המזרח התיכון, היתה במזוודה שמצא האמן מתחת למיטה של סבו וסבתו. כיום הוא מכיל אלפי תצלומים ומסמכים מן המחצית הראשונה של המאה העשרים.

התצלומים שבארכיון פותחים פתח למחשבה חלופית על זהות, היסטוריה, זיכרון ואובדן בין הירדן לים. גז עושה שימוש בתצורה הארכיונית, הממשטרת את המידע – אך בניגוד למערכת האידיאולוגית הממשמעת שהארכיון (כל ארכיון) הוא נציגה, הארכיון הזה אינו עוסק בשימור חומרים פיזיים. לאחר הסריקה, התצלומים המקוריים שבים לבעליהם. למערכת השימור, האחזור וההפצה שהקים גז אין טריטוריה. זהו אינו ארכיון לאומי, ולעולם גם לא יהיה: זהו ארכיון תת–ריבוני, שאופי פעולתו העדין והחמקמק מאפשר לו לערער את הנראטיבים ההיסטוריים המקובלים שמתווים ארכיונים מוסדיים, ולצד זאת לתקף ולהגדיר קהילה.

גז חושף באמצעותו דימויים המבליחים כזכרונות. הסקנוגרמות שלו עשויות מעשרות סריקות שבוצעו באמצעות שלושה סורקים שונים, ואוחדו לכדי דימוי יחיד: אף שכל אחד מן הסורקים מתקן אוטומטית פגמים שונים בתוצרי הסריקה, שילוב התוצרים מאפשר להנציח גם אותם ולספק דימוי דיגיטלי מעובד, אשר מצליח לשמור גם על אופיו ההיסטורי.

בסקנוגרמה זו אנו פוגשים את סמירה ביום חתונתה ב"גטו לוד", שנה לאחר הגירוש מיפו. היא במרכז התמונה, לבושה לבן המבדיל אותה באופן ברור מסובביה. פניה מכוסים בהינומה, אך מבעדה ניכר שהיא נושאת עיניה ישירות אל עדשת המצלמה. היא מוקפת שושבינות ובני משפחה לבושים במיטב מחלצותיהם. כולם מודעים לחשיבותו של המעמד: זו היתה החתונה הראשונה שנערכה לאחר כיבוש יפו וגירוש שארית הפליטה של הקהילה הנוצרית לגטו לוד ב-1948.

תצלומי החתונה של יעקב וסמירה שכבו במשך עשרות שנים במזוודה מתחת למיטתם, עטופים בשקית פלסטיק. זכרונות משפחתיים שהיו למסמכי עדות.