"אני רוצה לספר לאזרחי ישראל כיצד יש מי שמנסה לעוות את תודעתם ולעצבה בהתאם לערכים פרוגרסיביים, שרחוקים מאוד מערכי העם היהודי"
ח"כ אבי מעוז, מפלגת נעם, נאום במליאת הכנסת, אפריל 2021
"לא ניתן לאנשי הדת שלנו ולו את ההזדמנות הקטנה ביותר להגשים את שאיפותיהם. נגביל אותם למקדשים, כפי שנגביל את צבא הקבע לקסרקטינים"
בנימין זאב הרצל, "מדינת היהודים", 1896
פורטרט של הרצל, דגם העיר ירושלים, תצלומי חיילות, סמלי טייסות ואחרים: כל אלה ניצבים זה לצד זה בתערוכה "הרשות לביטחון זהותי". אבני הבניין הללו של המיתוס הציוני עושות את משכן האמנים למרכז מבקרים של מוסד עלום, בדוי רק למחצה. הן מוכרות לכל מי שגדל כאן. מוכרות מדי. מוכרות עד עיוורון. הרי בחיילים אנחנו מוקפים מאז ינקות, ואילו את הפורטרט של הרצל אנו מכירים עוד מגן הילדים, אז גם למדנו לצייר את ירושלים כחומה של אבן ירושלמית ובלבה כיפת זהב.
אף שהציונות היתה במובנים רבים פרויקט חילוני, תנועה לאומית מודרניסטית על פי הדגם האירופי, בראשיתה היא חסרה שני מרכיבים עיקריים: טריטוריה ושפה. כדי לחפות על החוסרים האלה, הוגי הציונות פנו אל העבר, אל מורשת תרבותית קדומה, ספק אמיתית וספק מדומיינת לצורכי ההווה.
הם ביקשו להמציא את היהדות מחדש, ולעשות אותה ללאום. לשם כך השתמשו בסמלים ובמיתוסים העתיקים, והסתמכו על כוחם של כיסופים דתיים ושל שאיפות שהיו משיחיות ביסודן. הם ביקשו לגייס את מושג הגאולה הדתי, החוץ–היסטורי, ולנטוע אותו בהיסטוריה המחולנת. התשוקה לגאולה היתה הגשר שאמור היה לחבר בין האורתודוקסיה לבין הציונות, ויסודותיו של הגשר הזה היו אמונה שתוכנה היה חילוני, אך צורתה היתה דתית בעומק מהותה.
מאז התפרקה הישות הציונית מרעיונותיה הסוציאליסטיים, מהווייתה החילונית, מן היומרה לאוניברסליזם, מן הרצון להיות לאומה ככל האומות. השאיפות לחלן את המסורת ולהנהיג שוויון אזרחי, סולידריות ומחויבות הדדית נדחקו מפני המשיחיות, והוחלפו באמיתות מוחלטות, שרואות בכל עמדה אחרת חטא.
הציונות, שביקשה להעמיד את הלאומיות כתחליף לדת, עשתה אותה לפורטל שמבעדו מובלת החברה הישראלית בחזרה אל הדת. והרי זו דרכו של המיתוס, אשר נותן גוף ודמות הגוף למטען אידיאולוגי: כוחה של הצורה גובר בו על התוכן שמבקשים לצקת לתוכה.
האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה מבקשים לבנות דבר חדש מאבני הבניין האסתטיות המשמשות את הזהות הציונית כדי לכונן את עצמה. השימוש המשובש והמשבש שהם עושים במרכיבים האלה חושף את הפער שבין המיתוס לבין החיים עצמם, בין המובטח לבין המופר. מבעד לפער הזה נשקפות אפשרויות אחרות של חיים בין הים לירדן: חיים שיתבססו על מחויבות לביטחון הזהותי של כל אחת ואחד מאיתנו בלי הבדל דת, גזע או מין.
משתתפים: אפי ואמיר, יעל ברתנא, דור גז, אורי זמיר, אנה ים, דנה לב לבנת, אבי מוגרבי, עדו מיכאלי, טלי קרן.
אוצר: רן קסמי-אילן
