שמיל פרנקל הוא דמות מיוחדת במינה: הוא יודע לעשות הרבה דברים אבל אינו מקדש את הווירטואוזיות. להפך- הוא מחפש בכל מקום את המהות, את העיקר-את הנשמה המסתתרת בחפץ.
לכן הוא בונה גיטרות, באסים ומה שביניהם (למשל צ'לו -גיטרה) ,לפעמים הוא ממציא כלים או מחליף את ייעודם, למשל נגינה על תנור חימום ישן או בניית מכשיר הדומה ל-Hurdi gurdi (כלי מיתר אתני הונגרי) ומצרף מנוע כך שה- Herdi Birdy שלו יזמר כציפור. הוא בונה מיקרופונים , עוסק באלקטרוניקה אבל יש לו רק טייפ סלילים אחד המספיק לצרכיו. הוא מנגן היטב על בס וגיטרה אבל הנגינה משרתת אותו והוא לא עבד של הכלי. הוא מנגן על לוח עץ- Toaka המשמש נזירים רומניים לקריאה לתפילה ולהגעה למודעות עצמית. לאחרונה החל לעסוק במנועים היוצרים תנועה: המיצב שלפנינו עלול להראות כ"אמנות קינטית" אבל התנועה שמנועים יעשו ביחס לכלים אינה שעשוע שטחי אלא מאמץ מכוון לגרום לאולם שלם ולנמצאים בו לנשום ביחד.
יוסי מר חיים, מתוך טקסט התערוכה.