בירגר מוצאת עניין אין-סופי בטבע האדם וכמיהתו לשייכות, רצונו להיות חלק מקהילה, ולהזדהות עם חבריה. כך, נושא הקישוריות מהווה מרכיב מרכזי בעבודותיה, הן במובנו המעשי והן כמבנה מופשט. המשיכה התמידית של העצמי אל החברתי היא סוגיה קבועה במחקרה של בירגר. בעומדה מן הצד, מתבוננת, מנסה האמנית לפזר את המחסומים שבין הקבוצה והפרט תוך התייחסות לאינדיווידואליות, ובכך לאפשר דו-קיום מושלם בין השניים. היא משתמשת במגוון שיטות ואסטרטגיות על מנת לעודד היווצרות קשר שכזה, למשל באמצעות שיתוף אישי ובימוי במרחבים ואתרים נבחרים.
בירגר גדלה בברית המועצות וחוותה בעצמה את כוחם העצום של מנגנוני התעמולה שדיכאו כל ניסיון לחשיבה עצמאית או ביקורתית, מנגנונים שפעלו לעצב מציאות בפועל, אך גם את ייצוגו במישור החזותי. ריאליזם סוציאליסטי ואדריכלות סטליניסטית השפיעו רבות על מסלולה האמנותי. גודלם וסגנונם העצום עוררו פליאה, ענווה, והשתוממות, בדומה להשפעה החזותית של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית על הרכבים other sacred formations קדושים אחרים. כך, בירגר חוקרת לעומקן אסטרטגיות חזותיות וערכים מנחים של מגוון דתות, כתות, ומשטרים טוטליטריים, ומשלבת את כולם בעבודותיה. סימטריה מרכזנית, תבניות, סיסמאות, והגישה המונומנטאלית מופיעים בכל המדיות שהיא עוסקת בהם – רישום, וידאו, אנימציה, ואמנות מיצב.
